זכויות יוצרים במרחב הווירטואלי

יוני 2019

כעת כבר ניתן לומר בריש גלי שהאינטרנט הפך חלק בלתי נפרד מחיינו; כולנו משוטטים ברשת התקשורת הגלובלית לצרכי לימוד וחיפוש מידע, שמיעת מוזיקה, התבוננות בסרטים, יצירת קשר עם אנשים, מוכרים יותר ומוכרים פחות ועוד.

פעמים רבות במהלך התעיה במרחב הווירטואלי האינסופי אנו נתקלים ביצירות כגון יצירות ספרותיות, יצירות צילום או יצירות קולנועיות, אשר רשת המחשבים העולמית הפכה אותן נגישות יותר לקהל הרחב, גם אם אינו הוא אינו טורח לעזוב את דלת אמות ביתו או משרדו.

נכון, אמרנו נגישות, אולם האם נגישות זו כוללת גם את הזכות להעתיק את היצירות בהן אנו נתקלים? האם נגישות זו מאפשרת לנו לעשות שימוש ביצירות בהן אנו נתקלים? לפרסם או להפיץ אותן?

על השאלות הללו חולשים דיני זכויות יוצרים. דינים אלה נועדו לקבוע הסדר שמטרתו להגן על יצירות, תוך איזון בין אינטרסים שונים, לטובת הציבור. האיזון נדרש, בעיקר, בין הצורך ליצור תמריץ הולם לעשיית והכנת היצירה, מצד אחד, וזאת בדרך של הענקת זכויות כלכליות ביצירה, לבין הצורך לאפשר לציבור הרחב לעשות שימוש ביצירות לשם קידום התרבות והידע, תוך שמירה על חופש הביטוי וחופש היצירה, והבטחת תחרות חופשית והוגנת, מצד שני (לקוח מתוך דברי ההסבר להצעת חוק זכויות יוצרים, התשס"ה-2005).

הכלל הבסיסי בדיני זכויות יוצרים הוא כי היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכויות היוצרים ביצירה (סעיף 33 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007). זכויות יוצרים מוגדרים בחוק כזכות בלעדית לעשות ביצירה או בחלק מהותי ממנה פעולה של העתקה, פרסום, ביצוע פומבי, שידור ועוד פעולות, כמפורט בחוק, בהתאם לסוג היצירה (סעיף 11 לחוק זכות יוצרים).

בחוק מצויים אף חריגים לכלל האמור; כך למשל, מעסיק הוא בעל זכות יוצרים ביצירה שנוצרה על ידי העובד שלו לצורך העבודה ובמהלכה, אלא אם הוסכם אחרת בין הצדדים (סעיף 34 לחוק זכות יוצרים). במלים אחרות, כל יצירה שנוצרה על ידי עובד, במסגרת עבודתו, שייכת, בראש ובראשונה – למעסיק. אולם, הצדדים יכולים להתנות על כלל זה ולקבוע כי זכות היוצרים ביצירה תהיה בבעלות משותפת של העובד והמעסיק או בבעלות של העובד לבדו.

כך גם, ביצירה שהיא צילום של אירוע פרטי או אירוע משפחתי, שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא אם הוסכם אחרת. חריג זה שואב את כוחו מהזכות לפרטיות, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומלמד כי בנסיבות מיוחדות הזכות לפרטיות גוברת על זכות היוצרים הראשונית.

דיני זכויות יוצרים שרירים וקיימים גם באינטרנט. העתקה דיגיטלית של יצירה נחשבת העתקה לפי חוק זכות יוצרים, ולכן עלולה להוות הפרה של זכות יוצרים, אלא אם הותרה על ידי הבעלים של זכות היוצרים.

בפסק דין שניתן לפני פחות משנה נדונה סוגיה של הפרת זכויות יוצרים בצילומים, על ידי העלאתם לאתר היכרויות באינטרנט שהנתבע הוא בעליו. בנסיבות פסק הדין, הצילומים פורסמו באתר האינטרנט של התובעת, תוך שהתובעת אפשרה לגולשים באתר להוריד את התמונות מהאתר באמצעות לחיצה על לחצן "שמור". בית המשפט ראה ביצירת אפשרות זו של הורדת תמונות הרשאה להעתיק את התמונות ולעשות בהן שימוש, הכולל גם העלאת התמונות לאתר האינטרנט של הנתבע על ידי המשתמשים בעצמם. בהקשר זה, בית המשפט העיר כי לא ברור האם ההבחנה בין שימוש אישי לבין שימוש ציבורי, הבחנה אשר היתה קיימת לפני עידן האינטרנט, עדיין תקפה בימים אלו, כאשר מקובל לשתף בתמונות פרטיות רבים אחרים במסגרת תוכנות קבוצתיות כגון Facebook או אינסטגרם (ת"א (מרכז) 9540-10-10 בי.אין און ליין נ' שי לב ארי (ניתן ביום 18.6.2013, פורסם בנבו הוצאה לאור)).

מהאמור לעיל עולה כי זכויות יוצרים תקפות גם באינטרנט, ויש לצאת מנקודת הנחה שכל מה שמפורסם באינטרנט מוגן בזכות יוצרים – וכפועל יוצא מכך העתקתו, פרסומו או הפצתו ברבים, אסורה – אלא אם צוין אחרת. יש לשים לב שההשלכות של הפרת זכויות יוצרים חמורות ויכולות להיות הן בפן האזרחי, הכולל גם אפשרות לחיוב בתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום של 100,000 ₪, והן בפן הפלילי.

[אזהרה: אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין]