לשון הרע במקום העבודה

יוני 2019

[בעקבות ס"ע 20822-04-10 אבידן נ' פלאפון תקשורת בע"מ ואח',

ניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (כבוד השופט אברהמי, סגן הנשיאה) ביום 19.8.2012]

בשנת 2009 תוקן סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 באופן שסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה הורחבה והיא כוללת עתה גם דיון בעוולות אזרחיות בין עובד למעסיק מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

בעקבות התיקון לחוק הופנו תביעות רבות אשר הוגשו מכוח חוק איסור לשון הרע לבתי הדין לעבודה, אשר דנו בהן והכירו במקרים של פרסום אסור של לשון הרע בין עובד למעסיק.

לאחרונה, הובאה לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (כבוד השופט אייל אברהמי) תביעה בעילה של לשון הרע אשר הוגשה על ידי עובדת של חברת טלפוניה אשר טענה כי מיד לאחר פיטוריה, המעביד הישיר שלה סיפר למספר עובדים אשר עבדו יחד עמה בצוות כי היא פוטרה "בשל איכות עבודה ירודה, בשל זלזול בתפקיד, ובשל יחס בלתי הולם ללקוחות חברת הטלפוניה". כך גם הסביר המנהל לעובדים, לדבריה של העובדת, כי במעשיה היא פגעה בעמיתיה לעבודה אשר נאלצו למלא את מקומה בעת שהיא נעדרה מהעבודה.

בית הדין האזורי לעבודה שב וחזר על העיקרון כי יש באיסור לשון הרע הגבלה על חופש הביטוי. אולם, כך הסביר, במקום עבודה בו חיים יחד עובדים רבים, מנהלים ומעסיקים, ראוי ונכון להגביל ולאסור פרסום לשון הרע, על מנת לשמור על מרקם היחסים הנמשך בין הצדדים ליחסי העבודה.

לאור האמור, בית הדין הניח, לצורך הדיון, כי יש לראות בדברים שנאמרו "פרסום לשון הרע" לפי סעיף 2 לחוק, בין היתר, מאחר שהדברים נאמרו למספר עובדים.

יחד עם זאת, בית הדין הדגיש כי במקום עבודה מתנהלים חיים שלמים באופן שוטף, ולכן לא כל הערה צריכה להיות בגדר פרסום אסור של לשון הרע. כך, מטבע הדברים, על הממונה לפקח על העובדים תחתיו, ובמסגרת זו יש לו סמכות לקבוע הוראות ולהעיר הערות הנוגעות למעשים של הנתונים למרותו. בהקשר זה לא ניתן לקבוע כי כל הוראה או הערה היא בגדר פרסום אסור של לשון הרע.

בנסיבות שנדונו בפסק הדין קבע בית הדין כי אמירותיו של המנהל חוסות בצל ההגנה של אמת דיברתי ועניין ציבורי בפרסום. בית הדין הדגיש כי עניין ציבורי משמעו עניין לציבור אליו מופנה הפרסום, והוא הסביר כי זכותו וחובתו של מעסיק היא להסביר את נסיבות פיטוריו של עובד על מנת להפיס את הדעת של העובדים שנותרו ולהביא להשבת השקט, שהופר לאחר הפיטורים, על כנו. כך גם לעובדים הנותרים יש עניין לדעת כיצד ראוי לנהוג, או, במקרה הנדון, לא לנהוג.

יחד עם זאת בית הדין הדגיש כי יש למצוא את האיזון הראוי בין זכות העובד לפרטיות ולשם טוב לבין זכותו וחובתו של המעסיק לשתף את העובדים במקום העבודה במידע אודות מהלך הפיטורים.

לסיכום, בית הדין פסק כי בנסיבות שנדונו בפסק הדין הפרסום היה מוגבל בהיקפו ובתוכנו ולכן אף אם מדובר בלשון הרע, הרי שאין מדובר בפרסום אסור הואיל והוא חוסה תחת ההגנות המנויות בחוק.

[אזהרה: אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.]