אכיפת הסכם עבודה בבג"צ

ינואר 2014

[בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בתיק בג"צ 1719/11 ניסן פונדקי נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו ואח' (מיום 19.11.2013)]

לא בכל יום ניתן פסק דין של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"צ) אשר מוצא לנכון להתערב בפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה. אמנם, בית המשפט הגבוה לצדק יושב כערכאה נוספת על פסקי דין של בית הדין הארצי, אולם הוא אינו יושב כערכאת ערעור, אלא במקרים נדירים בלבד בית הדין הגבוה לצדק מתערב בהחלטות של בית הדין הארצי, וזאת כאשר נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב את תיקונה.

לאחרונה, הובא לפתחו של בית המשפט הגבוה לצדק פסק דין של בית הדין הארצי, אשר מצא לנכון להתערב בו, ברוב קולות השופטים, ולא בהסכמה פה אחד.

מקרה שהיה כך היה;

מר ניסן פונדקי עבד במרכז למחקר גרעיני (הממ"ג) כאיש משק, מאז שנת 1993. בשנת 2005 הורשע מר פונדקי בעבירה של מעשה מגונה, אשר ביצע מספר שנים קודם לכן. בפסק הדין הפלילי נקבע, כי בשנת 2002 מר פונדקי ניגש אל המתלוננת, שהיתה באותה עת קטינה, נישק את ידה ולחיה וניסה לנשקה על שפתיה, והכל חרף התנגדותה. האירוע התרחש במסדרונות בית החולים בו היתה מאושפזת באותה עת אמו של מר פונדקי, והלה לא הכיר את המתלוננת קודם לאירוע.

בשנת 2007 נשלחה למר פונדקי הזמנה לשימוע על רקע ההרשעה האמורה, ובסופו של דבר הוא פוטר מעבודתו בממ"ג. בעקבות זאת, מר פונדקי הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה כנגד פיטוריו. במחצית 2009, פסק בית הדין האזורי כי הפיטורים נעשו שלא כדין, מטעמים שונים, ברם עקב חלוף הזמן אין להשיב את העותר למקום עבודתו. במקום זאת, בית הדין חייב את המעסיק, הממ"ג, לשלם למר פונדקי פיצוי בסך 80 אלף שקלים.

שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי, אשר אף הוא פסק כי הפיטורים נעשו שלא כדין, אולם בנסיבות העניין אין מקום לנקוט סעד קיצוני של השבת העובד למקום עבודתו. יחד עם זאת, בית הדין הארצי הורה להגדיל את סכום הפיצוי ל- 160 אלף שקלים.

גם פסק דינו של בית הדין הארצי לא ריפה את ידיו של מר פונדקי, והלה עתר לבית המשפט הגבוה לצדק למתן צו על תנאי כנגד פסקי הדין של בתי הדין לעבודה וביקש כי בג"צ יורה לממ"ג להשיבו לעבודה לאלתר.

שופטי בג"צ נחלקו בדעותיהם בעניין העתירה; שופטי הרוב, דפנה ברק-ארז ואליקים רובינשטיין, פסקו כי לא ניתן משקל נאות לזכויותיו של העותר כתוצאה מהליך של פיטורין שנעשה שלא כדין ובנסיבות המקרה יש להורות על השבת העובד למקום עבודתו. לעומת זאת, כבוד השופט הנדל, אשר היה בדעת מיעוט סבר כי אין להתערב בפסיקת בית הדין הארצי, וכי לא נפל פגם בקביעת בתי הדין כי במציאות שנוצרה אין להשיב את העותר למקום עבודתו.

השופטת ברק-ארז, אשר כתבה את חוות הדעת המרכזית, סמכה ידיה על קביעות בית הדין האזורי ובית הדין הארצי כי הפיטורים היו בלתי סבירים ובלתי מידתיים, ושמה את הדגש על הפגיעה בזכויותיו של עובד כתוצאה מהליך פיטורין כגון זה שנעשה שלא כדין. השופטת מדגישה בפסק דינה כי יש לתת "משקל ראוי לזכויותיו של העובד בהליך פיטורין, ולא כל שכן בהליך פיטורין שנעשה על ידי מעביד ציבורי". בהקשר זה השופטת מציינת כי יש להימנע ממצב שבו הכרה בקושי הכרוך באכיפת חוזה עבודה תמנע כמעט לחלוטין השבה של עובד שפוטר שלא כדין לעבודה. ממילא, ממשיכה השופטת, מסתמנת כיום נכונות גוברת במשפט העבודה לאכיפת חוזים אישיים. כך גם, השופטת מוסיפה, יש להימנע ממצב שבו עצם חלוף הזמן בשל ניהול ההליך המשפטי יוביל לכך שאכיפה תיחשב מכבידה למדי. בסופו של דבר, השופטת פוסקת כי לאור נסיבות העניין, בהן, מצד אחד, הליך הפיטורין שננקט היה נגוע בפגם מהותי ביותר, ואילו, מצד שני, המעסיק לא הצביע על קושי מיוחד שהיה כרוך בהשבת העותר לעבודה, יש להורות על השבת העובד לעבודתו.

כבוד השופט רובינשטיין מוסיף ומציין כי מדובר בעובד בדרגה נמוכה ובתפקיד זוטר למדי, והשבתו לעבודה אינה אמורה להקרין במעגל רחב, מה גם שהוא כבר שילם את חובו לחברה בעונש שהושת עליו בהליך הפלילי.

כך, בסיכומו של עניין, בית הדין הגבוה לצדק הורה על השבת העובד למקום עבודתו, כשש שנים לאחר שפוטר ממנו, ולמרות פסיקותיהם החולקות של בתי הדין הארצי והאזורי לעבודה.

פסק הדין לעיל מחזק את המגמה ההולכת וגוברת של הכרה בנכונות לאכיפת חוזי עבודה אישיים, וממחיש כי ההתעקשות משתלמת וכי אדם שמאמין בצדקת דרכו עשוי לבוא על שכרו, גם אם לאחר שנים רבות.

[אזהרה: אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין]