הכרה בתאונת עבודה

יולי 2013

[בעקבות פסק הדין של בית הדין הארצי שניתן בתיק עב"ל 9341-06-11 הלה לילי נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 9.5.2013)]

הפעם בחרנו לספר לכם אודות פסק דין מעניין שניתן לאחרונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בו הכיר בית הדין בתאונה שאירעה בערב, לאחר שעות העבודה ובמרחק ממקום העבודה, כתאונת עבודה, לאור הנסיבות המיוחדות של האירוע, כפי שיתואר להלן;

מדובר בעובדת, הלה לילי, אשר עבדה בחברת אופיס דיפו בע"מ במעמד של סמנכ"לית והיתה אחראית על כל מערכות המחשב ואבטחת המידע בנוגע לרשת הארצית של אופיס דיפו. ביום האירוע 25.12.2006 (!), העובדת נפגשה עם חברה לאחר שעות העבודה בבית קפה. לאחר הפגישה, בעת שעמדה ברחוב, ניגש אליה בחור וניסה לחטוף את התיק שלה. הלה ניסתה להתנגד לחטיפה מתוך מחשבה שבתוך התיק היה מצוי הטלפון הסלולרי שלה ובו כ- 20 סיסמאות שאיפשרו גישה לכל מערכי המידע של החברה, תחת הכותרת "סיסמאות אופיס דיפו". בשל התנגדות העובדת לחטיפת התיק היא הופלה ונחבלה באחת מכתפיה.

בית הדין בערכאה הראשונה האמין לגרסת העובדת, אולם פסק כי לא מדובר בתאונת עבודה, מאחר שהתאונה איננה נכנסת בגדרי אחת החזקות הקבועות בסעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") והיא לא ארעה תוך כדי העבודה, לא במקום העבודה ולא בסמוך אליו.

לעומת זאת, במסגרת ערעור שהוגש על פסק הדין על ידי העובדת, בית הדין הארצי בחן את השאלה האם נסיבות המקרה נכללות בהגדרה הכללית של תאונת עבודה, והגיע למסקנה שונה;

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה כ: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".

בית הדין הארצי קבע, כי על המוסד לביטוח לאומי להיות מודע לכך שלאור תמורות העתים, העבודה יכולה להתבצע מחוץ למקום העבודה ואפילו בבית מול המחשב בשעות הלילה המאוחרות. בית הדין הביע דעתו, כי בכל המקרים בהם מבוטח נפגע עקב עבודה, גם אם מחוץ למקום העבודה ולמסגרתה, מן הראוי שפגיעתו תוכר כפגיעת עבודה.

בית הדין הסביר, שבכל מקרה, על מנת שתאונה תוכר כתאונת עבודה עליה להתרחש "עקב העבודה", כלומר צריך להיות קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין העבודה. כך, מבחן הקשר הסיבתי בין התאונה לעבודה הוא המבחן העיקרי, וככל שהוא מתקיים, מתקיים גם מבחן הזמן של "תוך כדי עבודה". לגישת בית הדין, "מבחן "העקב" אוצר בתוכו גם את מבחן "התוך כדי"".

בית הדין הארצי עוד הוסיף ופסק, כי במקרה של תאונה שמתרחשת לא תוך כדי עבודתו של המבוטח ולא במקום עבודתו, הרי שעל המבוטח מוטל הנטל להוכיח, כי התאונה ארעה עקב עבודתו. ככל שיוכח, כי התאונה ארעה עקב העבודה, ממילא יהיה מקום לקבוע כי התאונה ארעה גם תוך כדי העבודה.

לאור האמור, בית הדין פסק כי נוכח נסיבות המקרה, אשר הוכחו בפני בית הדין האזורי, יש לקבוע כי העובדת נחבלה "עקב" עבודתה, וממילא "תוך כדי" העבודה. מטעם זה בית הדין הכיר בתאונה כתאונת עבודה, על כל הנובע מכך.

לסיכום, אנו סבורים כי לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות והמגמה ההולכת וגוברת של הארכת שעות העבודה של עובדים לעבר שעות הלילה המאוחרות, כמו גם האפשרויות המגוונות אשר פתוחות בפני עובדים לעבוד ממקומות שונים מחוץ למקום העבודה הקלאסי, לפסק הדין האמור עלולות להיות השלכות רוחב מרחיקות לכת בכל הנוגע להכרה בתאונות כתאונות עבודה.

[אזהרה: אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין]