הרמת מסך במישור דיני העבודה

מאי 2013

[בעקבות פסקי דין מהעת האחרונה: תע"א 10284-08 שייביץ מויסי (משה) נ' דנמר אלקטרוניקה ובקרה 2005 בע"מ (כבוד השופט ספיבק, מיום 2.4.2013); ס"ע 680-02-11 גאולה שר נ' קלאסיק נעלים בע"מ (כבוד השופט סופר, מיום 24.4.2013)]

כולם בוודאי יודעים שחברה היא גוף משפטי בעל אישיות משפטית נפרדת אשר כשיר לחוב בחובות וליהנות מזכויות. יחד עם זאת, האישיות המשפטית הנפרדת של חברה אינה עיקרון מוחלט ויש מקרים בהם ראוי לסטות מעקרון זה תוך ייחוס חובות של החברה לבעלי מניותיה במישרין. מקרים כגון אלה מכונים "הרמת מסך", שכן באותם מקרים אנו מדמים הרמה של מסך ההתאגדות אשר חוצץ בין החברה, כאישיות נפרדת, לבין בעלי מניותיה, וייחוס חובותיה של החברה לבעלי המניות, תוך הטלת אחריות אישית על האחרונים.

עקרון הרמת המסך מעוגן בחוק החברות, תשנ"ט-1999 (סעיף 6). על פי עקרון זה יש מקום להרים את מסך ההתאגדות של חברה במקרים בהם נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה במטרה להונות אדם, לקפח נושה של החברה או לעשות מעשה הפוגע בתכלית החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. נהוג לטעון, כי הרמת המסך יש בה למעשה חיזוק של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, מהטעם שמטרתה היא למנוע פגיעה בעקרון זה בדרך של ניצולו לרעה והסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות.

עקרון הרמת המסך וייחוס חובות החברה לבעלי מניותיה הוכר גם במישור דיני העבודה, מקום בו המעסיק הוא החברה ואילו העובד הוא הנושה של החברה, אשר נושה בה, על פי רוב, סכומים הקשורים לעבודתו כגון שכר, פיצוי פיטורים, הפקדות לקופות גמל ופנסיה וכיו"ב.

יחד עם זאת, לאור יחסי האמון המיוחדים השוררים בין החברה, כמעסיק, לבין עובדיה, ובכלל זה התלות הכלכלית של העובד במעסיק, לעובדי החברה יש מעמד מיוחד כנושיה, ומטעם זה נפסק כי בתחום משפט העבודה הכללים בדבר הרמת מסך צריכים להיבחן באופן שונה, וגבולות הנסיבות אשר מצדיקות 'הרמת מסך' הורחבו במעט.

ככלל, בתי הדין פסקו כי בתחום משפט העבודה יש לאפשר ביתר קלות הרמת מסך בין החברה לבין בעלי מניותיה, על מנת לאפשר לעובדי החברה, נושיה, להיפרע מחובות המעסיק כלפיהם.

כך למשל, בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי כבוד השופט ספיבק בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (תע"א 10284-08 שייביץ מויסי (משה) נ' דנמר אלקטרוניקה ובקרה 2005 בע"מ) נפסק כי במקרה של חברות קטנות, אשר אומנם התאגדו כחברות פרטיות בערבון מוגבל, אולם בפועל נוהלו כעסקים פרטיים, גוברת הנטיה להרים את מסך ההתאגדות.

בית הדין הוסיף וציין כי "כשמדובר בחברה משפחתית במסגרתה הסיכוי לעירוב נכסים וטשטוש הקו המפריד בין טובת החברה לטובת המשפחה הוא גדול יותר, וכשמסך ההתאגדות בחברה משמש במידה רבה ככלי "פורמלי" לצורך נוחות בענייני מס, השיקולים נגד הרמת מסך פחותים יותר".

כך גם, בית הדין פסק כי בנסיבות המקרה הוכח שהנתבע פעל באופן של הקמת עסקים חדשים במקום עסקים קודמים, כך שהעסק החדש המשיך, ולו חלקית, את פעילות החברה הקודמת, ולמעשה רוקן אותה מנכסיה, ולכן גם מטעם זה קמה הצדקה להרים את מסך ההתאגדות מעל החברות האמורות ולחשוף את בעל המניות העומד מאחוריהן. מה גם, שבנסיבות המקרה הוכח שבעל המניות ומנהל החברות פעל בניגוד לדין בכל הקשור להעסקת העובד-התובע.

בסוגיה זו ניתן לאחרונה פסק דין נוסף על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, כבוד השופט סופר (ס"ע 680-02-11 גאולה שר נ' קלאסיק נעלים בע"מ) שם דובר על מנהל ובעלים של חברה אשר הזניח את זכויות העובדים בחברה ואף פגע בהם, ולא דאג להעביר להם או עבורם את הסכומים המגיעים להם על פי חוק, כגון דמי חופשה שנתית, דמי הבראה, הפקדות לזכויות סוציאליות וכיו"ב.

לאחר בחינת הראיות בית הדין פסק, כי הוכח שמנהל החברה פעל בחוסר תום לב תוך הפרת חובת האמון המוטלות עליו כלפי עובדיו, באופן שהיה בו כדי להונות, לקפח ולפגוע בזכויות העובדים, ולכן יש מקום להרים את המסך ולחייב את המנהל ובעל המניות באופן אישי בחיובי החברה.

הנה כי כן, מהאמור לעיל עולה כי גם במקרה בו המעסיק מאוגד כחברה בערבון מוגבל, הרי שלבעלי המניות של החברה-המעסיקה אין חסינות מוחלטת תחת עקרון הערבות המוגבלת. כפי שהראינו בתמצית לעיל, קיימים מקרים חריגים בהם בתי הדין יטילו אחריות אישית על בעלי המניות ויחייבו אותם בחיובי החברה כלפי עובדיה. על מנת להימנע ממקרים אלה טוב יעשו בעלי המניות אם ינהגו כלפי עובדי החברה בתום לב, כפי שמצופה מהחברה-המעסיקה לנהוג כלפי אותם עובדים.

[אזהרה: אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין]