יום המנוחה השבועי

מאי 2014

[בעקבות פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"פ 46825-02-13 מדינת ישראל נ' זכיון אופנת רנואר בע"מ ואח' (מיום 5.2.2014)]

בחזרה למקורות. הדיבר הרביעי מתוך עשרת הדיברות, אשר עם ישראל קיבל במעמד הר סיני, מורה לזכור את יום השבת לקודשו ולא לעשות בו כל מלאכה (ספר שמות, פרק כ', פסוק ח'). ואכן, לאורך ההיסטוריה היהודית כולה היוותה מצוות שמירת השבת, כיום מנוחה ושביתה ממלאכה, מרכיב מרכזי ויסודי ביהדות. מטעם זה, אין להתפלא שהמחוקק הישראלי בחר לאמץ את יום השבת כיום המנוחה השבועי של העובד היהודי, כפי שעולה מסעיף 7(ב)(1) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1971 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה").

לעומת זאת, מאחר שגם לבני עדות אחרות יש ימי מנוחה מוכרים, כגון יום שישי למוסלמים ויום ראשון לבני העדה הנוצרית, הרי שהמחוקק נתן אפשרות לכל מי שאינו יהודי לבחור יום מנוחה, כפי שמקובל עליו, כאחד מבין שלושת הימים – שישי, שבת או ראשון (סעיף 7(ב)(2) לחוק שעות עבודה ומנוחה).

בתי הדין פירשו את המונח "כפי שמקובל עליו" באופן שעובד שאינו יהודי רשאי לבחור את יום המנוחה שלו לפי ראות עיניו, ללא קשר לדת אליה או משתייך או ליום המנוחה המקובל בדת זו, בכפוף למגבלות החוק, כמובן (סע (חי') 15507-02-10 אבו אלהיג'א מנאר נ' מול הנוף בע"מ (ניתן ביום 19.1.2012)).

בתי הדין חזרו והסבירו כי הרציונל במתן יום מנוחה שבועי הוא לאפשר לעובד לנוח מעמלו השבועי על מנת להתפנות לתחביביו ולבני משפחתו. כך גם בתי הדין הסבירו כי יש חשיבות למתן יום מנוחה שבועי קבוע, אשר יאפשר לעובד לתכנן מראש את חופשותיו ושהייתו לצד בני משפחתו וחבריו, בהתאם למקובל עליו. בעניין זה יצוין, כי בית הדין הארצי פסק כי שבוע ימים הוא מיום ראשון ועד יום שבת (ע"פ (ארצי) 64034-12-12 מדינת ישראל נ' מרק שנטל (ישראל) בע"מ (ניתן ביום 12.9.2013)).

בדיון שהתקיים בעניין רשת חנויות רנואר התעוררה השאלה האם אפשר לתת לעובד שאינו יהודי אפשרות לבחור כל פעם מחדש את יום המנוחה השבועי שלו, כך שלא יהיה לו יום מנוחה קבוע, וזאת להבדיל מהעובד היהודי שיום המנוחה השבועי שלו הוא קבוע, כאמור.

לאחר שבית הדין הארצי שקל את טענות הצדדים הוא הגיע למסקנה שרק בחירה של יום מנוחה שבועי קבוע על ידי העובד הלא יהודי תענה על תכלית החקיקה. בית הדין הסביר שקיים חשש שאם תינתן אפשרות לעובד הלא יהודי לשנות מידי פעם את בחירת יום המנוחה השבועי שלו במהלך תקופת עבודתו, עלול להיווצר מצב שבו העובד יעבוד פרק זמן העולה על שבעה ימים ורק לאחריו יקבל את מנוחתו השבועית. מצב זה עומד בניגוד ללשון החוק הקובעת כי יש לאפשר מנוחה שבועית, כלומר בתוך פרק זמן של שבעה ימים ולא מעבר לכך, כמו גם סותר את תכלית החקיקה, המאפשרת לכל עובד לנוח לאחר שישה ימי עבודה.

יש לזכור שעל פי הוראות סעיף 7(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה המנוחה השבועית צריכה להיות בת 36 שעות רצופות, לכל הפחות.

כך גם יוזכר, כי הדיון לעיל אינו פוטר מעסיק אשר רוצה להעסיק עובדים בשבת מקבלת אישור ברישיון העסק שלו מאת הרשות המקומית לעבוד במנוחה השבועית, גם אם מדובר בעובד שאינו יהודי ואשר יום המנוחה השבועי שהוא בחר אינו חל ביום שבת, אלא ביום שישי או ראשון.

לסיכום, אנו ממליצות לתאם מראש עם כל עובד שאינו יהודי, בעת קבלתו לעבודה, מהו יום המנוחה המועדף עליו, ולציין זאת כחלק מתנאי עבודתו, בהסכם העבודה שנחתם עמו או בהודעה על תנאי עבודתו שתינתן לו בתחילת תקופת עבודתו. כמובן, ככל שהמעסיק מתכוון להעסיק עובדים בשבת, עליו לקבל תחילה היתר מאת משרד הכלכלה.

[אזהרה: אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין]