"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו"

פברואר 2014

פעמים רבות כאשר אנו עוסקים בהגנה על עובדים במסגרת יחסי עבודה אנו משווים לנגד עינינו אותן זכויות בסיסיות המוגנות על ידי חוקי המגן, כגון שעות עבודה ומנוחה, חופשה שנתית, חג ומועד, ימי מחלה וכיו"ב. אולם, עלינו לזכור כי דיני העבודה פורשים חסותם גם על עובדים אשר נקלעים לנסיבות מיוחדות, כגון במקרים של הטרדה מינית במסגרת יחסי עבודה. במזכר זה אנו חפצים להאיר, ולו במעט, פן אחר של דיני העבודה, מוכר פחות ואשר נעשה בו שימוש לעתים נדירות.

ההיבט בו נתמקד במזכר זו הוא הגנה על עובדים חושפי שחיתויות, הגנה על עובדים אשר אזרו אומץ והתלוננו על מעשים בלתי חוקים או מעשי שחיתות אשר נעשו במקום עבודתם, ונאלצו להתמודד עם ההשלכות של כך, אשר עלולות להיות התנכלויות מצד המעסיק או מצד העובדים האחרים במקום העבודה, הרעה בתנאי העבודה ועד פיטורים;

בשנת 1958 נחקק חוק מבקר המדינה, אשר קבע את היסודות להקמת מוסד מבקר המדינה, אשר מטרתו לערוך ביקורת לגופים ולמוסדות ממשלתיים בעיקר, לפי רשימה המנויה בחוק. תחומי הביקורת אשר הוגדרו בחוק הם רחבים וכוללים כספים, ביצוע פעולות על פי חוק ובסמכות, וכן שמירה על חסכון, יעילות וטוהר המידות.

למבקר המדינה אף ניתנה סמכות לבחון תלונות מהציבור אודות גוף שלטוני זה או אחר, וזאת באמצעות יחידה מיוחדת במסגרתו אשר מכונה "נציבות תלונות הציבור". החוק מונה את הגופים הרשאים לפנות בתלונה לנציבות תלונות הציבור, והוא כולל בתוכם עובדים של אותם גופים מבוקרים, כהגדרתם בחוק.

ככל הנראה, בעקבות הבעייתיות אשר נוצרה בקשר עם עובדים אשר פנו לנציבות תלונות הציבור, בשנת 1981 התווספו סעיפים לחוק מבקר המדינה אשר מטרתם להגן על עובדי ציבור אשר חשפו מעשי שחיתות שבוצעו בגופים בהם הם עובדים (סעיפים 45א – 45ו' לחוק מבקר המדינה).

יש להניח שלא היה בהגנה זו די על מנת למגר את תופעת השחיתות בשירות הציבורי, שכן בשנת 1992 נחקק חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור, תשנ"ב-1992. לפי דברי ההסבר לחוק זה מטרתו היא לעודד עובדי ציבור לגלות מאמץ ותשומת לב לעקירת מעשי שחיתות או חריגות חמורות אחרות הפוגעים בטוהר המידות בשירות הציבור. המחוקק אף מוסיף ומסביר כי הצורך בחוק זה נובע מהחריגים הרבים הנחשפים בדו"ח מבקר המדינה, ומהצורך לעודד מניעה של פגיעות באזרחים ובמינהל הציבורי.

החוק, בעיקרו, מסדיר הענקת תעודת ממצאים לכל עובד ציבור שהתלונן ותלונתו נמצאה מבוססת. יחד עם זאת, החוק קובע כי בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת רשאי נשיא המדינה להעניק למי שתלונתו נמצאה מבוססת תעודת הוקרה על תרומתו לטוהר המידות במוסדות הציבור בישראל (סעיף 4 לחוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור).

שנים בודדות לאחר שנחקק חוק זה, מצא המחוקק לנכון לחוקק את חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997.

מטרתו של חוק זה היא להגן על עובדים אשר הגישו תלונה על מעשים בלתי תקינים במקום העבודה, ובעקבות כך מצאו עצמם חשופים להתנכלות ורדיפה מצד המעסיקים, הממונים, החברים לעבודה ולעתים עד כדי פיטורים. החוק מקנה סמכות מיוחדת לבתי הדין לעבודה לפסוק פיצויים לדוגמא אף אם לא נגרם נזק ממון בסכום שלא יעלה על 50,000 ₪, ובמקרים חמורים אף בסכום שלא יעלה על 500,000 ₪. החוק מסמיך את בתי הדין לתת צו מניעה או אף צו עשה כנגד הפגיעה בתנאי העבודה או הפיטורים. חשוב לציין, כי אין בחוק דרישה שהתלונה תתברר כמוצדקת על מנת להיות זכאי לסעדים מכוח החוק, ובלבד שהיא הוגשה בתום לב.

חוק ההגנה על עובדים קובע גם סעדים מהתחום הפלילי המופנים כלפי המעסיק אשר פגע בענייני עבודה של עובד או פיטר אותו בשל העובדה שאותו עובד הגיש תלונה, או שסייע לעובד אחר להגיש תלונה (סעיף 5א' לחוק הגנה על עובדים).

חשוב לציין כי בחוק זה נקבעה תקופת התיישנות מיוחדת העומדת על שנים עשר חודשים מיום שנוצרה עילת התובענה (סעיף 5 לחוק הגנה על עובדים), פרק זמן זהה לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק מבקר המדינה (סעיף 39 לחוק מבקר המדינה). יחד עם זאת, יצוין כי לאור תקופת ההתיישנות הקצרה, באופן יחסי, ולאור ההכרה בחשיבות זכות הגישה לערכאות, בתי המשפט נוטים לפרש אותה באופן מצמצם.

למרות חשיבותו של החוק בתי הדין לעבודה לא נדרשים לדון בו לעתים תכופות. נראה, כי על אף המודעות ההולכת וגוברת לחשיבות של טוהר המידות ולחשיפת שחיתויות, עניינים אלה עדיין נסגרים בחדרי חדרים, מחוץ לעינם הפקוחה של בתי הדין לעבודה.

[אזהרה: אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין]